נכסי ארץ ישראל

נכסי ארץ ישראל

"ועינכם אל תחס על כליכם כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא" (מה,כ).

"ויקחו את מקניהם ואת רכושם אשר רכשו בארץ כנען ויבאו מצרימה" (מו,ו).

"ויבא יוסף ויגד לפרעה ויאמר אבי ואחי וצאנם ובקרם וכל אשר להם באו מארץ כנען והנם בארץ גשן" (מז,א).

אף על גב שפרעה אמר ליעקב שלא יחוס על כליו ולא יטרח להביא את כל בהמותיו ואת כל רכושו למצרים, יעקב טורח ומביא את כל בהמותיו ואת כל רכושו. מדוע?

"ושונא

בפשטות ניתן לומר, שיעקב קיים בעצמו "ושונא מתנת יחיה" (משלי טו,כז). יעקב אבינו היה מצוין במידת לימוד תורה ועקב כך יש עליו אזהרת משנה שלא להנות ממתנות חינם ככתוב "אמר רבי חסדא איזה תלמיד חכם הרואה טרפה לעצמו, ואמר רבי חסדא איזה שונא מתנות יחיה זה הרואה טרפה לעצמו" (חולין מד:). [עיין במה שכתבנו בפרשת ויצא במאמר "יעקב לא רוצה לדבוק בלבן"].

נכסי ארץ ישראל

בנוסף לכך, נלע"ד בעזה"י שישנה סיבה נוספת מדוע יעקב הביא את כל נכסיו מארץ ישראל, והיא מבוססת על דברי רש"י על המילים "אשר רכשו בארץ כנען", וזו לשונו "אבל מה שרכש בפדן ארם נתן הכל לעשו, בשביל חלקו במערת המכפלה. אמר, נכסי חוצה לארץ אינן כדאי לי... העמיד לו צבורין של זהב ושל כסף כמין כרי, ואמר לו טול את אלו" (מו,ו).

רכוש ארץ ישראל היה חביב על יעקב אבינו וחשוב בעיניו, והוא לא רצה להנות מבהמות שגדלו בפדן ארם או במצרים ולא רצה להשתמש בכלים שנרכשו שם. יתכן שכוונת רש"י היא שיש חשיבות לכלים שנוצרו מאדמת ארץ ישראל ולבהמות שגדלו בארץ ישראל, אכלו את פירותיה, שתו את מימיה ונשמו את אוירה, אך מסתבר שכוונתו גם לכך שיש חשיבות לבהמות וכלים שיעקב רכש בארץ ישראל אף על גב שהבהמות גדלו בחוץ לארץ והכלים נוצרו בחוץ לארץ.

מנין למדנו זאת בדברי רש"י? בסוף דברי רש"י כתוב "העמיד לו צבורין של זהב ושל כסף", ומשמע שמדובר על כסף וזהב ממש ולא רק על כלים. וכסף וזהב ממש - הרי יעקב לא יאכל ולא יהנה מהם בצורה ישירה ואף על פי כן לא רצה להנות מהם. כמו כן, רש"י כתב "נכסי חוצה לארץ" ולא כתב בהמות וכלי חוצה לארץ, ומשמע מכך, שמדובר על עצם הרכישה שהתבצעה בחוץ לארץ לעומת רכישה שהתבצעה בארץ ישראל.

צריך להבין מדוע יש חשיבות לכסף וזהב שיעקב הרוויח בארץ ישראל?

השגחה ישירה לעומת השגחה עקיפה

נלע"ד בעזה"י להסביר זאת על פי דברי הרמב"ן בפרשת אחרי מות (יח,כה) לגבי מעלתה של ארץ ישראל על פני שאר ארצות העולם.

וזו לשונו "אבל סוד הדבר בכתוב שאמר "בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבלת עמים וגו', כי חלק ה' עמו וגו'. והענין: כי השם הנכבד ברא הכל, ושם כח התחתונים בעליונים, ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע... וגבוהים עליהם מלאכי עליון, נתנם להיותם שרים עליהם... והנה השם הנכבד הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים לכל העולם [באופן עקיף הקב"ה שולט במלאכים], אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו זרע אוהביו... והנה בחוצה לארץ, אף על פי שהכל לשם הנכבד, אין הטהרה בה שלמה, בעבור המשרתים המושלים עליה".

בשל חשיבות הדברים צריך ללמוד אותם במקורם, ברמב"ן שם ולא להסתפק בציטוט זה. בספר "דרך אמונה" לרב ישראל הס זצ"ל, דברי הרמב"ן מבוארים בהרחבה (עמ' 277-297).

כלומר, אף על גב שהקב"ה משגיח על כל יושבי תבל וזן ומפרנס אותם, מכל מקום השגחתו בחו"ל היא על ידי שליחים, מלאכים הממונים על כל ארץ וארץ, לעומת זאת, בארץ ישראל הכל מנוהל על ידי הקב"ה בצורה ישירה.

יעקב אבינו הרוויח בפדן ארם כסף וזהב, ובודאי היה זה בהשגחתו של הקב"ה ובעזרתו, אבל היה זה בצורה עקיפה, וכביכול יעקב אבינו קיבל את רווחיו ממלאכים ממונים, דרך המלאך השולט על פדן ארם. אין בכך עבודת ה' בטהרה, כיוון שהשפע האלקי עובר דרך מלאכים ממונים. יעקב אבינו מאס ברכוש שהגיע אליו בדרך זו. הוא רצה רכוש נקי וטהור מהתערבות מלאכים. לכן, הרכוש שהרוויח בארץ ישראל, בהשגחתו הישירה של הקב"ה, היה חביב עליו והוא לא היה מוכן לוותר אפילו על חלק קטן ממנו בירידתו למצרים.